ריו החברה המרכזית נ' המוביל החדש 2007 בע"מ

פסק דין

1.התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ארבעה שיקים משוכים על ידי הנתבעת.

שיק על סך 40,000 ₪ זמן פרעון 2.5.12

שיק על סך 40,000 ₪ זמן פרעון 2.7.12

שיק על סך 20,000 ₪ זמן פרעון 31.5.12

שיק על סך 20,000 ₪ זמן פרעון 31.6.12

2.אין מחלוקת כי השיקים הללו נמשכו על ידי הנתבעת באמצעות מנהלה מר אסדי מאג'ד ונמסרו על ידו לידי מר עאמר מוסטפא המנהל עסק בשם רכב קסם. כמו כן אין מחלוקת כי מר מוסטפא העביר את השיקים לידי התובעת.

3.יצוין כי עיון בשקים מלמד כי השיקים נמסרו על ידי הנתבעת למר מוסטפא כשהם פתוחים "על החלק", ללא ציון שם נפרע. שם הנפרע המצוין בהם הוא של התובעת אשר הטביעה בהם את חותמתה בשורת "שלמו לפקודת".

4.הצדדים קשורים זה לזה בעסקאות קנית ומכירת רכבים. אין מחלוקת כי הנתבעת ומנהלה רכשו ממר מוסטפא רכבים שונים, וכי מר מוסטפא רכש רכבים אלו מן התובעת. כאשר נשאל מר מג'ד, מנהל הנתבעת, מדוע אינו קונה רכבים ישירות מן התובעת, הסביר כי אצל מר מוסטפא הוא יכול לעשות פריסה של שיקים באופן שאינו יכול לעשות זאת אצל התובעת.

5.הנתבעת טוענת באמצעות מנהלה מר מג'ד כי אינה חייבת בפרעון השקים שכן מדובר בשיקים אשר ניתנו בתמורה לשני רכבים, רכב מסוג ג'יפ B.M.W ורכב נוסף, בהתאם לתצהירו אך מר מוסטפא לו ניתנו השיקים לא סיפק את הרכבים ולכן השיקים בוטלו בשל כשלון תמורה מלא והודעה על כך נמסרה לתובעת עוד לפני מועד פרעונם.

6.נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת הגיש תצהיר והעיד מר נדיב שלום, חשב התובעת וכן מר עאמר מוסטפא אשר מהווה צד ג' בעניין זה ומי אשר היה בקשר עסקי בין שני הצדדים קיבל לידיו את השיקים והעבירם לתובעת. מטעם הנתבעת העיד מר אסדי מג'ד מנהל בנתבעת. יצוין כי העיד בין היתר כי הינם 9 אחים העובדים בחברה ואת הרכבים המדוברים הם רוכשים עבור עצמם באופן פרטי ורושמים זאת כמשיכת בעלים בכרטסת הנהח"ש של הנתבעת.

7.הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

8.עסקינן בתביעה שטרית. המדובר בארבעה שיקים אשר אין מחלוקת כי סוחרו לתובעת במסירה והיא אוחזת בהם היום. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת את חזקת האחיזה כשורה על פיה כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה. מעמד האחיזה כשורה, מקנה יכולת להתגבר על טענת העדר תמורה שבין צדדים קודמים לשטר. כלומר, גם אם תצליח הנתבעת להוכיח העדר תמורה, היחסים שבינה לבין מר מוסטפא הרי שאם לא תצליח לסתור את חזקת האחיזה כשורה, עדיין תחוב בפרעון השיקים.

9.סעיף 29(ב) הנ"ל ממשיך וקובע כי אם הוכיחו או הודו כי סיחור השיק פגוע ברמאות או בכפיה, הרי חובת הראיה מוחלפת. כלומר במקרה שהנתבעת תוכיח רמאות אזי איןה דבר שולל מיידית את מעמד האחיזה כשורה אלא על התובעת יוטל הנטל הוכיח יסודות האחיזה כשורה.

10.במקרה זה, דומה בעיני, כי הנתבעת מבקשת להוכיח את האמור לעיל. באשר להוכחת רמאות כבר נפסק כי נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מרמת ההוכחה האזרחית הרגילה ובכל מקרה, אין הדבר קל.

11.הנתבעת טוענת כי לאחר שהבינה כי הרכב שמר מוסטפא מכר לה לא מגיע לידיה, התקשרה והודיעה זאת לתובעת שכן ידעה שהשיקים סוחרו לידיה. בתצהירו של מר אסדי מג'ד אין הדבר מפורט אלא רק מצוין כי הודיע על כך לצד ג'. בחקירתו הנגדית השיב "אני התקשרתי ליואל, בעל הבית של ריו. נתתי לו את מס' הג'יפ. אמרתי לו שאת הרכב הזה קניתי מאבו עלי (מר מוסטפא( ואם הרכב לא יועבר על שמי, אז השיקים האלה יבוטלו. לאחר שהרכב לא הועבר על שמי, ביטלתי את השיקים" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 14 -17). מר מג'ד מעיד כי השיחה הייתה בחודש אפריל או מאי לאחר שלשיטתו מר מוסטפא "משך אותו זמן". יש לציין כי העד מטעם התובעת כלל לא נשאל על כך והנתבעת לא דרשה לזמן את אותו מר יואל לעדות. לא כל שכן שכל הפרטים הללו נעדרים מהתצהיר.

18.המשכתי ובדקתי את שאלת הוכחת טענתה זו של הנתבעת בכרטסת הנהח"ש של התובעת.

מר מג'ד לשאלות ביהמ"ש העיד כי הרכב שלא סופק לו הינו בעל מס' רישוי 62-693-12. חיפשתי רכב זה בכרטסת הנהח"ש של התובעת אל מול מר מוסטפא, לא מצאתי מספר זה אם כי נמצא מספר דומה 62-693-16. איני יכולה לקבוע, ובוודאי מבלי שנטען הדבר כי היה חילוף מספר מקרי, שכן עיון בכרטסת מלמד כי מדובר ברכבים רבים שיש להם מספרים קרובים.

19.טוען מר מג'ד כי היה ניתן לסתור את טענת הנתבעת, אילו היו מציגים את העברת הבעלות ברכב לו הוא טוען מן התובעת לנתבעת או אף אליו ובכך לסתור את טענתו כי הרכב לא סופק. על פניו נטיתי לקבל טענה זו. אולם בחינה מעמיקה יותר מלמדת כי אין בה כדי להוכיח את העדר התמורה ולא כל שכן, את שאלת התרמית. התובעת לא אישרה ולא נשאלה בשום מקום האם מכרה בכלל למוסטפא רכב שזה מספרו. אציין לעניין זה כי בתצהירו של מג'ד מטעם הנתבעת בחר שלא לציין את מספר הרכב ומספר הרכב עלה לראשונה, רק בחקירתו הנגדית לשאלת ביהמ"ש.

20.כאמור, על נתבע הטוען לכך להוכיח את טענת התרמית. הנתבעת כשלה להוכיח כי התובעת ידעה כי מר מוסטפא מכר לה רכב שהיא מכרה לו ולא סיפק אותו. העד מטעם התובעת העיד כי כאשר מוכרים רכב ולא מקבלים תמורה, אין הם נוהגים להחזיר את הרכב חזרה אך לא מעבירים את הבעלות. אין מחלוקת שאם טענות הנתבעת נכונות והשיקים ניתנו תמורת רכב מסוים שנרכש על ידי מוסטפא מן התובעת, ולא הועברה בו בעלות, הרי שאין התובעת יודעת בהכרח כי לא נמסר. עוד אציין כי לטענת הנתבעת הרכב נמכר על ידי מר מוסטפא בסופו של יום במכר כפול לצד ג'.